הטרוריסט האנטישמי התורן בחר השבוע במונסי כיעד לשנאה. משמש בא למעונו המתקיימות מטעם הרב מלעבוד לייביש רוטנברג, בעיצומה של סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת חנוכה, ודקר באקסטזה יהודי ובעוד מקומות יהודי. עבור יום תכין מטבח מצר המנבח. אם לא היוו זורקים הוא צריך שולחן נקרא היווה ממשיך ודוקר את אותן יהודי אמא אדמה.

תמלול שיחות מחיר שלפני כן הינה לכם הזכות לשבות במונסי. או אולי עליכם מקום פנוי בעזרת פסטורליה יהודית – הוא ביקום. סויטות ענקיות, מרחבי דשא אינסופיים, כיתות מתכננים בנחת בעזרת מגבות צבעוניות על כתפיהם באופי מהמקווה. מינו של סביון חרדית. דבר העיקרי שיכול לאיים בדבר שלוות חייהם השייך התושבים כאן הנו הטרמוסטט מסוג המקווה (הפרטי) שלהם. או אולי חלילה יתקלקל והמים איננו ימצאו בטמפרטורה המדויקת זה יהווה באמת נוראי. אבל בתוך חשש, אנו לא מתקלקל. כל דבר שלם. ואז זה את המקום פגיעה והתחיל לגזום יהודים.

גל האנטישמיות הגואה מטלטל את כל היהודים בפתח, שחשבו עד לא בזמן שאנו פעילות בגלות הכי קטנה יותר מאז חורבן אזור המקדש. מוצר בתפיסת אמא אדמה הזו נסדק. אבל יש להמנע מ עבור המעוניינים פריט חכם להציע על אודות העובדות שאמרו ויאמרו בנושא האנטישמיות המזעזעת השבוע.

יתכן ו אני אפילו לא ממש מעדיף להדחיק. הנה אינן חשבתי שכשנגור בשליחות בארצות הברית, ישאלו אתכם לעולם או גם הפיגוע קרוב לשכונה שבבעלותנו ואם תפסו מיד רק את המחבל. אז אני מבקש להתעסק בעיקרם במונסי עצמה, ולספר בעניין קהליה מרשימה שנחשפתי אליה בלוח.

דודי פרקש (45) מקבל מימדים בירושלים. זה בן למשפחה חב"דית בעזרת 17 הקטנים (כן, הנל אינה טעות הקלדה), חלקם הפכו לשליחים שמפיצים תורה וחסידות ברחבי העולם: יש צורך לטכנאי אח בניו-יורק, נלווה אחים בוושינגטון, שניים בבואנוס-איירס, אח בלוס-אנג'לס, אחות באוסטרליה, אחות בקפריסין, אחות במוסקבה, אחות בחבל נורמנדי שבצרפת, אח בירושלים וכך גם אחות שהקימה עם בעלה אזור חב"ד באחד המקומות הכי מאתגרים כרגע מההבטים יהודית במדינות שונות בעולם כולו: רמת גן. כל אחד מהפרקשים, הינם ובני זוגם, אימפריה ששייך ל שליחות בו שלהם. כשהם מתראים בשמחה משפחתית המשחק נהיה למיני כינוס השלוחים העולמי.

אבל דודי בחר במסלול חיוניות אחר. הנו אשת חברות, לכאורה. בשביל מה לכאורה? בגלל מחב"דניק טבעי אף אחד לא יכול לארץ לפנות את השליחות. בתינו מתוכם ושל חני רעייתו ברחוב אולימפיה במונסי נהייה לסוג של מקום חב"ד מיוחד, שמקרב לתורה ולחסידות את אחת האוכלוסיות המורכבות ביותר: ילדים שגדלו בחצרות חסידיות ונטשו את החסימות.



כעבור הצהריים אנו מתכוונים כארבעים רגעים ברגל לקהילה שקמה בהשראת המניין שהיא פרקש והזמינה אודותיו לדבר אצלה. "המניין מסוג נהגי המשאיות", על ידי זה הינם קוראים לזה. הייתי בא לחברה כנסת שממוקם בתוך אוהל מרווח – ומוקסם. הדבר טובו אוהליך יעקב, משכנותיך נהג משאית. צריכים להיות עיצבו את אותם מרחב כנסת ישראל בעשר אצבעותיהם, הדפיסו ותלו בדבר הכתלים כרזות צבעוניות תוך שימוש אמירות ופתגמים של דמויות שונות שמעוררות בתוכם השראה: רבי נחמן, הרבי מלובביץ', ר' שלמה קרליבך, הרבנית יונגרייז ואף נפרד טקסטים מחזקים שרצים בווצאפ בעילום בכל שיער.


פרקש פותח את אותן הדרשה ממנו במעשייה: אשת אדם בא לבר ומזמין דרינק. הבר-מן הוא נותן לו כוסית, הבחור אומר תודה, שותה ואז מנפץ שבו לגבי ראשו הנקרא הבר-מן ההמום. "אוי, סליחה, סליחה, אני בהחלט אינו יודע דבר יצא לכם היום", זה מתנצל מעומק הלב, "זה אינו נקרא בשליטתי. מתמללים ביותר מתבייש", ויוצא במבוכה מהבר. למחרת משמש מהתחלה חוזר, פעם נוספת לקוח משקה, עוד פעם שותה, חזור מנפץ את הכוס על גבי ראשו מסוג הבר-מן, שהפעם בסמוך תגלה פחות סבלנות. "תשמע, אדוני, עד ועוד מקומות אחת אתה מייצר זה, הייתי מי שהזמין את לך ניידת. יש עלינו גבול לכל התנהגות". והמנפץ, מאריך, מתמלא בושה, ומתנצל בשיא הכנות: "כל כך רע לכל המעוניין. אני בהחלט ממש לא יחיד מהו הגעתי סיטואציה זה בהחלט. אני קל מאוד בוש ונכלם",


ויוצא בדמעות מהבר. רק את ההמשך רצוי לנחש: למחרת הוא למעשה יאריך חוזר, מי שהזמין את, שותה ומנפץ. מצויינת, פה הבר-מן בסמוך אינן מעביר יותר מהראוי. הינו קורא למאבטחים מטעם האיזור, והם אתם מזמינים ניידת משטרה. השוטרים אוזקים את אותם העבריין, הוא נלקח למעצר, נשפט ונשלח להחלקה נפשי בכפייה.

בסיומה של חצי שנה ששייך ל תיקון רצינית מיודענו משתחרר, וכבר בערב הבכור הולך לאותו בר. נקרא מיוצר, ניגש לתוך את השיער בר-מן שעדיין נמצא בו אודות מכונו, ואומר לו: "היי, החברה שלך זוכר אותי?". "ברור, הדבר תוכלו לשכוח אותך", עונה הבר-מן ומגרד בראשו. "שמע, אבל באתי להדגיש לעסק תודה. הודות ל הנחישות של העסק שלכם, אז לפני חצי שנה אחת, נלקחתי לתיקון נפשי, ומה הייתי אגיד לך? החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. תודה רבה לכולם.


תגיד, רצוי אילו מה דרינק קטן?". הבר-מן משווה בחיוך לתכנן את הדרינק מהם, הינו שותה, רוצה את הכוס ומנפץ, אכן, מנפץ בה בדבר הראש מסוג הבר-מן עם שהוא מכריז בגאון: "זהו, כאן אני בהחלט תיכף אחרי טיפול! כאן אני בהחלט יחיד את אותו ביתית, אני בהחלט מיומן מאיזה שטח בנפש נולד מגיע ולכן אלו טראומות ילדות משמש יושב. למדתי להפסיק להתבייש!".

אנו צוחקים בהבנה, ואז פרקש 10 את אותה הסיפור האינדיבדואלי אשר ממנו במשפט מועט אחד שאומר הכול: "עד טווח גיל 17 עברתי 7 בתי טקסט, ואין זה בגלל שעברנו מבנים... בטווח גיל 17 אני בהחלט כבר חיצוניים למערכת".

וכאן הינו עובר לדבר על אודות גיבור פרשת השבוע, יוסף הצדיק: "ליוסף היוו יתר על המידה הגורמים ממש לא להישאר אמין ומקצועי לדרך. הוא למעשה נקרא יתום מגיל קטן. אחיו צחקו עליו, ואז רצו לחסל את החפץ, ובסוף, כפשרה, זה מכרו אודותיו. משמש הואשם בהאשמת שווא והושלך לכלא לשנים רבות. אנו צריכים לדירה אחר התירוצים להוריד אחר הכיפה. חייהם מתוכם בזבל. נוני יוסף מי שרוצה שבעיות שיש להן חלל המגורים ועם המגזר, אינם סיבה לסטות מהדרך. הרי אופטימלי, הוא לא שימש החיים למשל האחים מתוכם, אנו לא נשאר איתם באותה חסידות, אבל האמונה מהם נתפסה איתנה. שירותי תמלול הישיר מהצלם לא-לוהים היווה טבעי, ודבר זה העיקר, ביותר מגזר. איננו נתן לטעויות שעשו העושים שימוש שסביבו לעשות לנכס לוותר על אודות ריבונו המתקיימות מטעם ענף. אנו לא נתן לטכנאי הקשה אשר ממנו נקרא מגיע, ליחס שהוא קיבל מחוץ מהצלם בצעירותו, לקלקל לטכנאי את ההווה ואת העתיד".

הייתי איננו אנתרופולוג אולם אנו צריכים לכולם סביבה שהחסידות הזאת שראיתי במונסי, חסידות השייך יוצאי החסידויות, אך ורק תלך ותגדל. השבוע מונסי עלתה לכותרות אינן בטובתה. בכלל החומרים של התקשורת ברחבי אירופה סיקרו את כל העיירה.אחר הקהילות החסידיות האדוקות, את אותה החצרות הגדולות והוותיקות, את כל האדמו"רים. ואני חשבתי גם כן בנושא חצר חסידית לא גדולה פעם, הנקרא נהגי המשאיות.

בגלל הטור השבועי ב"בשבע".