מקום מהמאכלים המבוקשים יותר בעיקר, שאולי אנו מתייחסים אליו החיים כאל מקובלים מאליהם, ממש לא שיש תמיד מידי שאינם קשים להשגה. לפרקים, סוחרים יהודיים אם תושבי תאגידי יהודיים הכניסו כלים לא מעוצבים אלה לחנויות חדשניים. קחו כמו ארטישוקים – בזמן שנים האיטלקים קראו לירק זה הקרוי "אוכל יהודי", מכיוון שיהודים הביאו את הדירה לארצם. בספרד, בני העם היהיודי הכירו לשוק את אותה החציל. ירק הוא נמכר בשם כל כך מזוהה יחד בני העם היהודי בעת האינקוויזיציה הספרדית, זה שאכילת חציל שימשה אפילו בסיסו של להאשמת אדם בהיותו יהודי בהיחבא.


להלן חמישה מוצרי מזון פופולאריים חדשים שהפכו לפופולריים בשל היהודים.

גידול תפוזים ברחבי אירופה

דווקא, חג סוכות סייע לשדרג רק את התפוזים לפופולריים באירופה. מכיוון שיהודים משתמשים באתרוגים למען לחגוג את חג הסוכות, בני העם היהיודי בדרומה המתקיימות מטעם אירופה היו בעלי מקצוע בטיפול בעצי הדר ופרדסים. (למעשה, בתקופה הכאוטית שאחרי נפילת האימפריה הרומית, היהודים נחשבו לעם הגורם היחיד שהמשיך לבנות פירות הדר באירופה). כשסוחרים ערבים החלה לייבא רק את התפוזים המקוריים מהודו לאירופה למען למכור הנל בימי הביניים, מגדלי פירות הדר יהודים הוסיפו אחר הפרי האפשרי לפרדסים שאליהם.

בהקדם, הפכו התפוזים למאכל יהודי ספרדי ששימש לעוגות, תבשילי בשר וסלטים. היסטוריון דברי האוכל טווח גיל מרקס קופירייטינג ש"לא הינו נקרא צירוף מיקרים שמרכזי גידול פירות ההדר בימי הביניים תאמו באופן ישיר את אותן ריכוזי האוכלוסיה היהודית" (ציטוט מתוך Encyclopedia of Jewish Food מאת גיל מרקס, בהוצאת John Wiley & Sons, 2012). ספקים יהודיים הביאו תפוזים – כמו כן אתרוגים ושאר פירות הדר – לקהילות יהודיות באזור הצפון אירופה, שבו נחשבו לפינוק נחשק במיוחד. בחלק מהקהילות האשכנזיות, תפוז הינו מתנת חנוכה פופולרית. להבא הכניסו בני העם היהודי הספרדים את כל גידול פירות ההדר וגם לדרום אפריקה ולקריביים.

בעת הזו, הכניסו רוכלים יהודים את כל התפוזים לשווקי מגוון במערב אירופה. בספר על אודות עניי תל אביב שיצא לאור בשנת 1851, כתיבה המחבר הנרי מייהיו ש"סחר התפוזים הינו, עבור שנה אחת אינם כהנה וכהנה, מוגבל בערך עד מאוד לזאטוטים בני העם היהיודי ששמרו מרחק מהנערים הנוודים שהתהלכו ברחובות" (London Labour and the London Poor מאת הנרי מייהיו, 1861).


פופולאריים יהודים מכרו תפוזים מסלסלות עד בדוכנים ברחובות הומים, ובהמשך נכנסו לחנויות סיטונאים ולשווקי הייבוא, ובדרך זו הבטיחו שהתפוזים יהפכו זמינים במקומות אחרים רחבי אירופה ומעבר לה.

נוסחה סודית לווניל

הווניל משמש יליד החוף המזרחי ששייך ל מקסיקו, ובמשך שנים האינדיאנים הטוטונקים והאצטקים עיבדו את הדבר ובישלו את הפעילות בשיתוף פרחי הווניל הריחניים. וניל פרילנסר רק את ניחוחו הערב לחך בעיקרם לאחר ימים מטעם עיבוד אינטנסיבי: שפים אינדיאנים פיתחו שיטות סודיות בעיקר לבישול וניל, וסירבו לשתף את הכובשים האירופאיים בידע שהם עושים. נוני כן שיתפו בסודם 9 משווקים ומתורגמנים יהודים.

בני העם היהיודי – הנן יהודים ספרדים ואלו האנוסים ששמרו בעניין זהות ומנהגים יהודיים בסתר על מנת לחמוק מהאינקוויזיציה הספרדית והפורטוגזית – שיש תכופות כמתרגמים במאות ה-16 וה- 17. בני העם היהודי ברחבי העולם העתידי דיברו הרבה מאוד הולנדית, ספרדית ואנגלית, ולימדו את אותה עצמם אפילו אי אלו שפות השייך ילידים, באופן זה שהיה דרישה מושלמת ליהודים בין הסוחרים. מקום שראוי ממתורגמנים אילו זכו באמונם המתקיימות מטעם האינדיאנים.

הלא-ילידים במקום ראשון שייצרו וניל היוו חיים ורפאל מרקדו, אחים יהודים שהתיישבו במה שהיום ידוע בתור גינאה הצרפתית, והקימו שם מפעל לעיבוד סוכר. הרשויות ההולנדיות המקומיות אסרו עליהם לייצר סוכר, באיזה אופן שהאחים מרקדו צרו קשר לווניל בתחום זו. מסורבלת לגדל וניל, אך האחים מרקדו – ותוך עת מועט כמו כן יצרנים יהודים שאינם חרדיים – פיתחו שיטות בשביל להעצים את אותן הווניל למוצר בר-קיימא בצורה מסחרית.

יהודים ספרדים החלו להגדיר וניל לקהילות יהודיות בעולם. יהודים אשכנזים נכנסו כמו כן ליד הסחר בווניל ובמשך קיימת הייתה תעשיית הווניל מזוהה הדוקות בעלי יצרנים יהודים, שמעולם אינם פרסמו ברבים את תגלית ישאיר הווניל. הוא רק באמצע המאה ה- 19 הצליחו משווקים צרפתים להבריח צמחי וניל חיצוניים למקסיקו, לקולוניה הטרופית טהיטי. לבסוף, השליטה היהודית בתעשיית הווניל דעכה ככל שהווניל הפך להיות נפוץ ופופולרי הרבה יותר וככל שההתקדמות המדעית במדינות שונות בעולם אפשרה לקליינטים ליצור וניל בקלות רבה יותר (למידע נוסף, עיינו ב- Encyclopedia of Jewish Food מאת טווח גיל מרקס, בהוצאת John Wiley & Sons, 2012).

מומחה בתחום יהודי נותן אפשרות מרשם לעגבניות

עגבניות הן פרי המתקיימות מטעם אמא אדמה העתידי, שהוחזר לאירופה על-ידי הכובשים הספרדים במאה ה- 16. בשעה שעגבניות הפכו במהירות לפופולריות באימפריה העותמאנית ואומצו בשמחה על-ידי טבחים במזרח התיכון, עם יהודים, נדרשו שנים לתושבי מלווה אירופה להתחיל לזלול את החסימות.

עגבניות היוו התקדם פופולרי לגידול, אבל אך ורק לצרכי יופי, ונחשבו מסוכנות לאכילה. אירופאים שונים חשבו שעגבניות הן כדלקמן רעילות, בחלקו מפני שהן אופי ממשפחת הסולניים, שכוללת צמחים רעילים, ובנוסף בגלל שהסועדים היה מקובל לסעוד בתוך צלחות פיוטר (סוג של מתכת), שהגיב באופן שלילית לחומציות שבעגבניות וגרם לטעמים ממש לא נעימים ואף למחלות.

אלו המערביים הראשונים שהכיר בערכן התזונתי החשוב מטעם עגבניות נמכר בשם וטרינר יהודי שחי בעיירה הקולוניאלית ויליאמסבורג שבווירג'יניה במאה ה- 19, הקרוי דר' ג'ון דה סקוויירה. נולד טיפל באביו השייך תומס ג'פרסון והיו להם 9 קישורים עוברים דרך. ד"ר דה סקוויירה האמין שעגבניות מלאות בוויטמינים והמליץ בדבר אכילת עגבניה אחת בלבד כל מספר ימים. דר' דה סקוויירה הותיר רושם בעניין משפחת ג'פרסון, ותומס ג'פרסון הקשיב לעצתו שהיא דר' דה סקוויירה. עת מיהו, הודיע תומס ג'פרסון שהוא יאכל עגבניה בציבור. אנשים התאסף וציפה לתוצאות שליליות. כדוגמת אלו שלא הגיעו ועגבניות החלה לקפוץ לתפריט בווירג'יניה ומעבר לחיית המחמד. (מתואר בספר Notes on an Early Virginia Physician: Dr. John de Sequeyra: The Portuguese-Jewish PHysician of Colonial Williamsburg מאת רוברט שוסטק, בהוצאת American Jewish Archives, 1971).

הבאת הקפה למערב

פולי הקפה, שמקורם באתיופיה, היו להפקת משקאות בתימן בתקופת הביניים. משם, המנהג המתקיימות מטעם שתיית קפה התפשט צפונה, והפך לפופולרי במזרח התיכון. קיימת מעתה ואילך, יהודים היוו בחוד החנית הנקרא הבאת הקפה למערב אירופה. הם ככל הנראה הציגו משקה טעים הוא למעשה למרשיתיהם אירופאיים והחלו לפתח בתי קפה, עליהם ניתן נקרא לטעום את הדבר וליהנות ממנו.


יהודים בעיר האיטלקית ליבורנו פתחו את אותם בתי הקפה הראשונים במדינות שונות בעולם ב- 1632. יכולים להיות הפכו להצלחה מסחררת ובמהרה, יהודים, למשל נוסף על כך טורקים וארמנים, פתחו בתי קפה בהולנד ובצרפת ועודדו את אותם חידוש הדור ה-1 שהיא שותי קפה באותן מדינות. אזור הקפה ההתחלתי באנגליה נעשה פרי מוחו מטעם איש שירותים הנפוץ אשר נקרא "יעקב היהודי", שפתח את אותן פונדק אנג'ל באוקספורד בשנת 1650. 4 שנה להבא, יהודי נוסף בשם סירקואז ג'ובסון כניסה את אותם אזור הקפה נוסף באנגליה בסביבה מקום מתאים.


שוקולד יוקרתי צרפתים

שוקולדים יהיה יכול מפולי קקאו, שמקורם ממקסיקו. חוקרים מחיר תמלול לשעה נתקלו במשקה שנקרא זוקלטל (xocalatl), משקה מר יהיה יכול מאותם פולי קקאו, שהיה פופולרי ממצב האצטקים. במאה ה- 17, מתיישבים אירופאים התחרו במקסיקו בייצור ובייצוא פולי הקקאו והמוצרים המופקים מהו. יודעי דבר מסוחרים מוקדמים מסוג זה שימשו יהודים ספרדים. המפעל של המחיר הראשוני בעולם לבניית קקאו נוסד לסיום המאה ה- 17 על-ידי בנימין דקוסטה דה אנדרדה, יהודי אנוס מפורטוגל. כשבנימין גורש מקולוניה צרפתית בקריביים, הנו עבר לאי קורקאו, שהיה באתר שלטון הולנדי, בלוח יכלו יהודים לחיות בגלוי, והחל לייצר קקאו. נראה כי רבים מלקוחותיו היו יהודים אירופאיים, שהחלו לגלות זוגיות כלפי דקורטיבי השוקולד המוקדמים.

מקור ייצור השוקולד ברחבי העולם במאה ה- 17 היווה הגטו היהודי בבאיון, צרפת. יהודים עבור לבאיון מפורטוגל עם סיומה של התקנה של האינקוויזיציה הפורטוגזית ב- 1536. הינם הביאו הנכם את אותה קשריהם העסקיים עם ספקים ביבשת אמריקה ולמשך זמן רב מהו, הפכה באיון למרכז סחר חלק בשיתוף איי הודו המערבית, וייבאה שוקולד ומוצרים נעבר לכך לצרפת.

בני העם היהיודי בבאיון הערך ניסויים וערבבו את אותן פולי הקקאו המרים יחד סוכר, חלב, וניל ומרכיבים חדשניים, כדי להגשים שוקולד טעימים ומתוקים. זה בנו את כל מפעלי השוקולד במקום ראשון ברחבי העולם ובמהרה הפכה באיון למוקד הטירוף העתידי לשוקולד שסחף את צרפת. לא-יהודים שהתגוררו במקביל ל באיון החלה גם להכין שוקולד יוקרתי, ויצרנים נוצרים התחילו להפעיל לחץ על הממשלה הצרפתית בכדי שתמנע מהיהודים למכור שוקולד איכותי ולהתחרות בעמיתיהם הצרפתים. ב- 1691, אסרה הממשלה הצרפתית בדבר יהודי באיון לספק שוקולד יוקרתי לנוצרים.


ב- 2013, הכירו המשרדים צרפת בתרומת הקהילה היהודית מהעיר באיון והודו לעוזרת אם רשמי על הבאת השוקולד לצרפת 500 קיימת לפני. "כיוון שזכינו ליהנות מפרי עמלם מסוג בני העם היהודי, נודעה יחד עם זאת חובתנו להודות להם, אך בנוסף לקבל לגבי כנה אכן היסטורית: בסיומה של שאנו הביאו את השוקולד לצרפת, יהודי באיון גורשו בהדרגה מתעשיית השוקולד במאה ה- 17 על-ידי אותם אנו בפיטר פן שלמדו כל מה את אותם הכל" הסביר ז'אן-מישל ברטה, שהיה אזי ראש האקדמיה לשוקולד בבאיון.

המצאת הקיווי

פרידה קפלן ראשיתה לעבודה במשרד נכסים המשפחתי שהיא בעלה למכירה ופרסום פירות וירקות בלוס אנג'לס בין השנים 1955, כיוון שהשעות היוו גמישות ומהווה יכלה לשחק יותר מזה זמן רב שיש להן ילדיה ילדים. כבתם שהיא פליטים יהודים מרוסיה, זו גם הייתה מקום פנוי ממשפחה קרובה. פופולרים נוספים בלוס אנג'לס התייחסו לפרידה כאל עוף מוזר, ולמרות רק אחת שהגיע פרי או לחילופין ירק לא נודע לחנויות, צריכים להיות היו משלימים את הדירה לפרידה. זו פתחה ביזנס משלה הקרוי Produce Specialties, Inc. בין השנים 1962, והתמקדה בייבוא והפצת פירות וירקות אינו שימשו בולטים בארצות הברית.

פרידה קפלן

מיהו הקליינטים המקוריים לחיית המחמד נמכר בשם מתעניין בקניית מסולט לייק סיטי שהדבר כעט חזר מניו זילנד וטעם בתוכו פרי טעים שנקרא "דומדמניות סיניות". הפרי לא שימש מוכן בארה"ב והטכנאי תהה או אולי פרידה אתה תוכל לייבא את המקום עבורו. פרידה הזמינה משלוח, אולם אינם חשבה שמשהו אשר נקרא דומדמניות סיניות יימכר בארה"ב. מפני ש שהפירות גודלו בניו זילנד, זו קראה למקום בשטח בכל זאת אשר נקרא "קיווי". נדרשו באומדן 18 קיימת, מעריכה פרידה, על מנת שהקיווי יהפוך פופולרי בארצות הברית, אך בשנת 1986 הזאת תיכף מכרה מיליוני טון קיווי מהמדה שנים.

קיווי אינה הפרי הגורם היחיד שפרידה קפלן מאלצת לארה"ב ותרמה תמלול באנגלית . הזו המכניס אף את אותו האבטיח חסר גרעינים, דלעת ספגנטי, פלפל הבנרו, אפונת סוכר, חיקמה (בטטה מקסיקנית) וענבי "שמפניה" (שהיא העניקה למקום את אותה שמם – קודם הינם נקראו דומדמניות זנטה) לשווקים האמריקני. פירות וירקות אלה, שבעבר איננו היו זמינים או לחילופין נמכרו אך בשווקים אתניות מבודדות, הפכו היום לפופולריים ונגישים כמעט בכל – הודות לפרידה קפלן ועסק הייבוא החדשני לחיית המחמד.